<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ד</h1>
<h2>דף צג.</h2>
האומנין, כגון שני אורגים או שני חייטין, שהתנו ונשתתפו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה, אין [כאן] שותפות כלל, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והוא קנין דברים. רק אם קונים בגדים בממון עצמן ותופרים אותם ומוכרים, או אורגים לוקחים השתי והערב ממעותיהם, הוי שותפות. ר"ם פ"ד דשותפין. והעיטור [כתב] דאפילו לא נתערב ממון השותפים זה עם זה נכנס בכלל השותפים והריוח לאמצע. ורי"ף חולק עליו בתשובה ואמר דדוקא שהטילו שניהם לכיס ביחד ונתערב הממון, ובכי הא (מתני) [מהני] אפילו במציאה ובמה שירויחו יחלוקו, דכל אחד נעשה שכיר ופועל לחבירו, ודמי להא [ב"מ י"ב ע"ב] כגון ששכרו ללקט מציאות. וכזה השיב רבינו משולם בר' קלונימוס בשלשה אחים שהתנו זה לזה בקנין על נכסי אחותם שנתן לה בעלה שכל מי שיקבל מתנה מאחותם יחלוקו שלשתן בשוה, אם נתנה לימים יקיימו תנאם, ולא הוי זה מקח דבר שלא בא לעולם, דבההיא הנאה דקא סמכי אהדדי ומהימני סמכי ומשתעבדי, כדאמרינן [שם צ"ד ע"א] גבי מתנה שומר חנם להיות כשואל בההיא הנאה דקא מהימן וכו'. וכל תנאה מהני בשותפות, בין מציאה בין דורון, חוץ מתנאה דאיסורא. ובמניעות כגון שלא יעשה זה ביומו של זה לא שייך בשותפין אלא בתנאי בני העיר או בתנאי כל אומני העיר. אבל תרי או תלת, במאי מקיים תנאי. [כתבו] הרמב"ם הרמב"ן והרשב"א דדין פועל ושותפין אחד בכל דבר שיש בו מעשה, כגון שנשתתפו, בין מה שיקנו או מה שירויחו או במציאותיהם, הוי כמגביה מציאה לחבירו ונעשו שלוחין או שכירין זה לזה, וכל זמן שלא חזרו, על תנאי שהתנו עושין, אבל אם חוזרין הרשות בידם, כפועל שחוזר בחצי היום פרק האומנין [ע"ז ע"א]. ודוקא בדבר שיש בו מעשה כדאמרן. שנים שנשתתפו ונתפש אחד גופו עם הפרקמטיא, אין על חבירו כלום ואינו חייב לפדותו, שאחריות גופו לא קיבל עליו, ואיתיה בעיטור תשובה לצרפתי.
בזמן ששניהם נושאים ונותנים בממון נקרא שותפות. וכשאחד מהם נושא ונותן בממון, אע"פ שהממון של שניהם, נקרא עיסקא. ולענין דכשהוא שותפות, אם פחתו או הותירו הוא לאמצע. וכשהוא עסק נקרא הנושא והנותן מתעסק, ושותפו שאינו מתעסק נקרא בעל המעות. ובעסק אם נאנס משלם החצי, דהוי כמלוה עליה דמתעסק, ואי איכא רווחא שקיל פלגא. ואיתיה פרק המקבל, ור"ם (פ"ה) [פ"ו]. ואם הוא ידוע של מי הוא העסק, אם מת המתעסק וחייב לאחר. אין העסק משועבד רק שרואים הריוח ויטלו חלקו לזה החוב, רי"ף, ור"ם פ"ז דשלוחין.
<h2>דף צג:</h2>
שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים, השכר לאמצע בשלא התנו, כגון שור לחרישה ועומד לטביחה אע"פ שכל אחד יטול כפי מעותיו אם טבחוהו, היכא שמכרוהו חי ופיחתו או הותירו לאמצע. ואם התנו שיטול בעל המאה כפי מעותיו והאחר כפי מעותיו, יקיימו תנאם, ואיתיה בכתובות פרק מי שהיה נשוי ארבע נשים ור"ם פ"ד דשותפין.
השותפין שמחלו המוכסין עליהן, מחלו לאמצע. ואם אמרו משום פלוני מחלנו, מה שמחלו מחול [לו], ואיתיה בתוספתא [ב"מ פ"ח ה"ט].
